דמי הבראה - מדריך מקיף
דמי הבראה הם תשלום שנתי שמעסיקים בישראל מחויבים לשלם לעובדיהם. הזכות מעוגנת בצו ההרחבה ומקנה לכל עובד שכיר ימי הבראה בהתאם לוותק במקום העבודה.
עדכון אוגוסט 2026: התעריף במגזר הפרטי עלה ל-451.50 ₪ ליום
בעקבות ההסכם הקיבוצי הכללי שנחתם ב-22.6.2026 בין נשיאות המגזר העסקי להסתדרות, חתם שר העבודה על צו הרחבה שפורסם ברשומות ב-18.8.2026 ונכנס לתוקף עם פרסומו. הצו מעלה את ערך יום ההבראה במגזר הפרטי מ-418 ₪ ל-451.50 ₪ — והוא חל רטרואקטיבית על שנת ההבראה 2026 (יולי 2025 עד יוני 2026). במגזר הציבורי, בנפרד מהצו, עודכן ערך היום ל-511.60 ₪ החל מ-1.6.2026, לפי חוזר הממונה על השכר מ-8.6.2026.
הסבר מלא ודוגמאות: דמי הבראה 2026 עלו ל-451.50 ₪ — איך לבדוק שההפרש הרטרואקטיבי שולם בתלוש.
המשמעות המעשית: מי שכבר קיבל השנה דמי הבראה לפי התעריף הישן זכאי להשלמה של 33.50 ₪ לכל יום הבראה (עד 335 ₪ למי שזכאי ל-10 ימים). ההשלמה אמורה להשתלם עם משכורת אוגוסט, המשולמת עד 1.9.2026. בדקו את תלוש אוגוסט — ואם ההפרש חסר, פנו למעסיק. מקורות: כל-זכות, לשכת המסחר ופרסומי חברות השכר בעקבות פרסום הצו ברשומות.
ערך יום הבראה
ערך יום הבראה מתעדכן מדי שנה. במגזר הפרטי הערך נקבע בצו הרחבה, ובמגזר הציבורי הערך גבוה יותר. התשלום מבוצע בדרך כלל פעם בשנה, בתלוש שכר יוני או יולי, אך חלק מהמעסיקים מפרסים אותו על פני כל החודשים.
ימי הבראה לפי ותק
- שנה 1 - 5 ימים
- שנים 2-3 - 6 ימים
- שנים 4-10 - 7 ימים
- שנים 11-15 - 8 ימים
- שנים 16-19 - 9 ימים
- שנה 20+ - 10 ימים
מי זכאי?
כל עובד שכיר שהשלים שנת עבודה מלאה זכאי לדמי הבראה. עובדים בהיקף חלקי מקבלים באופן יחסי. עובדים חדשים זכאים רק לאחר השלמת שנת עבודה ראשונה.
פדיון דמי הבראה
דמי הבראה שלא שולמו אפשר לתבוע עד 7 שנים אחורה, גם במהלך העבודה וגם אחרי סיום יחסי העבודה (כל-זכות).
מיסוי
דמי הבראה חייבים במס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות כמו כל הכנסה. הם נכללים בחישוב הברוטו של העובד. חשוב לבדוק שהמעסיק אכן משלם את דמי ההבראה כנדרש בחוק.
עובדים לפי שעות: איזה מספר להזין בשדה היקף המשרה
מי שמשתכר לפי שעה לא רואה אחוז משרה בתלוש, ולכן צריך לחשב אותו בעצמו. לפי כל-זכות, כשמספר השעות השבועיות קבוע, מחלקים אותו ב-42 במגזר הפרטי וב-40 במגזר הציבורי. כשמספר השעות משתנה, מחשבים את ממוצע השעות החודשיות ב-12 החודשים האחרונים ומחלקים אותו בהיקף החודשי התקני: 182 שעות במגזר הפרטי ו-173.33 שעות במגזר הציבורי, או כפי שנקבע במקום העבודה. שעות של היעדרות בתשלום, כמו ימי חג, ימי מחלה שמזכים בדמי מחלה וימי חופשה בתשלום, נספרות כשעות עבודה, ולכן אין להוריד אותן מהספירה.
דוגמה שהרצנו במחשבון: עובד במגזר הפרטי עם 10 שנות ותק שעובד 18 שעות בשבוע. 18 חלקי 42 הם היקף משרה של 42.86%. בהזנת 10 שנות ותק, מגזר פרטי והיקף 42.86, המחשבון מחזיר 7 ימים, ערך יום של 451.50 ₪, סכום שנתי של 1,355 ₪ ותוספת חודשית של 113 ₪. כל-זכות מביאה את אותה דוגמה ומגיעה ל-1,354.5 ₪; ההפרש נובע רק מהעיגול לשקל שלם. כדאי להזין את האחוז עם שתי ספרות אחרי הנקודה, משום שהמחשבון מציג בתוצאה בדיוק את המספר שהוזן.
שנה חלקית, היעדרויות וּוֶתק: מה המחשבון מניח
המחשבון מחשב תמיד זכאות של שנה מלאה ומעגל את הוותק כלפי מעלה: 2.4 שנות ותק במשרה של 80% נספרות כשנה השלישית, והתוצאה היא 6 ימים ו-2,167 ₪. בפועל, כשתקופת העבודה בשנת ההבראה חלקית, הזכאות לאותה שנה יחסית למספר החודשים. כל-זכות מביאה דוגמה: עובד שהתחיל לעבוד ב-1.4.2025, במקום שמשלם דמי הבראה ביולי, יקבל ביולי 2026 תשלום בעבור 6.5 ימים: 5 ימים על השנה הראשונה ועוד רבע מ-6 הימים של השנה השנייה, כלומר 2,934.75 ₪.
מי שעבד פחות משנה לא צריך להסתמך על 2,258 ₪, הסכום שהמחשבון יציג אם יוזנו 0.5 שנות ותק. הזכות נוצרת רק לאחר 12 חודשים של יחסי עובד-מעסיק, ומרגע שהושלמו, דמי ההבראה משולמים רטרואקטיבית החל מיום העבודה הראשון.
לא כל חודש נספר לוותק. חופשה ללא תשלום (חל"ת) וכל היעדרות אחרת שבה לא מתקיימים יחסי עובד-מעסיק אינן צוברות ותק לדמי הבראה. לעומת זאת, חופשה בתשלום, היעדרות מחלה שמזכה בדמי מחלה, מילואים וחופשת לידה נספרות. עובד קבלן שנשאר באותו מקום עבודה כשהקבלן מתחלף לא מתחיל לצבור ותק מחדש.
שלוש טעויות נפוצות
חישוב לפי מועד התשלום במקום לפי שנת ההבראה. התעריף נקבע לפי שנת ההבראה שבעבורה משלמים, לא לפי תאריך התשלום. השלמה בעבור שנת ההבראה 2025 שמשולמת בספטמבר 2026 מחושבת עדיין לפי 418 ₪ ליום. במגזר הציבורי שנת התעריף מתחילה ביוני: לפי חוזר הממונה על השכר מ-8.6.2026, ערך היום עומד על 511.60 ₪ החל מ-1.6.2026 במקום 471.40 ₪, כפי שדיווחה מלם שכר. זה עדכון נפרד מצו ההרחבה של המגזר הפרטי.
הנחה שדמי ההבראה כבר "כלולים" בשכר החודשי. מותר לשלם דמי הבראה מדי חודש, אבל לשם כך המעסיק צריך לקבוע זאת במפורש בחוזה העבודה ולהציג אותם בשורה נפרדת בתלוש. מעסיק שלא עשה זאת וטוען בדיעבד שהשכר כלל דמי הבראה יצטרך להוכיח זאת בבית הדין לעבודה בראיות אחרות. שכר מינימום אינו יכול לכלול דמי הבראה, כי שכר הבסיס היה יורד אז מתחת למינימום. גם ויתור של עובד על דמי הבראה, אפילו בהסכמה, אינו תקף.
שימוש בטבלה הכללית כשחל הסדר ענפי. בענפים כמו שמירה ואבטחה, ניקיון, מלונאות, אולמות וגני אירועים, מתכת ובנייה נקבעו תנאים מיטיבים, לרוב מספר ימים גבוה יותר. עובדי חברות ניקיון, למשל, מקבלים ערך יום לפי תעריף המגזר הציבורי גם כשהם מועסקים במגזר הפרטי. גם בשירות המדינה מספר הימים תלוי בדירוג ובמקצוע (פרק 28.2 בתקשי"ר). האפשרות "ציבורי" במחשבון משתמשת בטבלת ימים אחת, מ-7 ימים בשלוש השנים הראשונות ועד 13 ימים מהשנה ה-25, ולכן מי שחל עליו הסדר אחר צריך לבדוק את מספר הימים שלו לפי ההסדר.
מה לעשות עם התוצאה
השוו את הסכום שיצא במחשבון לשורת דמי ההבראה בתלוש של החודש שבו שולמו, ובדקו שהוא חושב לפי שנת ההבראה הנכונה ולפי היקף המשרה הנכון. אם חסר תשלום, פנו למעסיק בכתב. אם הפנייה לא עוזרת, אפשר להגיש תלונה למשרד העבודה, תביעה לבית הדין לעבודה, או את שתיהן. זכרו גם שדמי ההבראה אינם חלק מהשכר שממנו מפרישים לפנסיה, ואינם נכנסים לשכר שלפיו מחשבים פיצויי פיטורים, ולכן לא תראו אותם בחישובים האלה.